t;i></i><i></i>她。”
“<i></i><i></i><i></i><i></i><i></i><i></i>女儿，只<i></i>让<i></i><i></i>智<i></i><i></i>。”
金智媛声音<i></i>冷：“<i></i><i></i>乱<i></i>搭<i></i><i></i>己，让<i></i>女儿失<i></i>父<i></i>。”
“别<i></i>废话！”
朴志坤手指<i></i><i></i>唐若雪：“<i></i>儿<i></i><i></i>仇，<i></i><i></i><i></i><i></i>报。”
叶凡眉头<i></i>皱，看<i></i><i></i>朴志坤<i></i>死磕。
<i></i>差<i></i><i></i><i></i><i></i><i></i>手直接掐死<i></i><i></i>，避免留<i></i><i></i>患伤害<i></i>己<i></i>唐若雪。
只<i></i><i></i>么<i></i><i></i>看<i></i>，<i></i>最终收敛<i></i>杀意。
“<i></i><i></i><i></i><i></i>试试！”
叶凡<i>