;i></i>情<i></i><i></i><i></i><i></i>。
<i></i><i></i>恰<i></i>又<i></i><i></i>够治<i></i><i></i>己<i></i>药，<i></i><i></i><i></i>才<i></i>带<i></i><i></i>颗药，<i></i>京<i></i>找<i></i>己、治<i></i><i></i>己。
此<i></i>，她<i></i><i></i>深处落寞<i></i>已<i></i>暗想：“<i></i><i></i>伤已<i></i>痊愈<i></i>，估计，叶辰君<i></i><i></i><i></i><i></i><i></i><i></i><i></i>够释<i></i><i></i>吧？”
想<i></i><i></i>，伊藤菜菜<i></i><i></i><i></i><i></i>，很<i></i>难<i></i>。
<i></i>她<i></i><i></i>，她愿意放弃<i></i><i></i>，换叶辰留<i></i><i></i><i></i>。
但<i></i>她<i></i><i></i><i>